לימודים כן ולא

לימודים הנו הליך שמתחילים עמו כבר מתקופת היותנו תינוקות. בתור תינוקות אנו לומדים לתקשר, לומדים נורמות התנהגות, שפה ותקשורת. בתור ילדים אנו למדים דברים נוספים אשר מעצבים את אישיותנו ומעשירים את נפשנו. בתור נערים אנו למדים עובדות על החיים ומקצועות בסיסים במוסדות ההשכלה. בתור מבוגרים אנו עומדים בפעם הראשונה לפני בחירה של מקצוע לחיים, מקצוע שעתיד ללוות אותנו הלאה לעבר מציאת העבודה הרצינית הראשונה שלנו, לעבר העמקת ההתעסקות בתחום שמעניין אותנו.

התמודדות עם החלטה

בחירה במקצוע יכולה להיות סיטואציה מאיימת, סיטואציה מפחידה, סיטואציה מחייבת. רבים מהאנשים שסיימו את הצבא וחזרו מהטיול נוטים להתחיל בברירה של המקצועות, ישר לאחר שהם סיימו להדחיק צורך זה. רבים מהם נוטים להמשיך ולדחוק את ההחלטה ובינתיים פונים לעשות פסיכומטרי תוך מחשבה שרוב הסיכויים שהם כן יצטרכו אותו, כך שהם מרגישים שהם החלו בנתיב הלימודי.

פסיכומטרי ותזמון

עשיית קורס פסיכומטרי ללא הידיעה שבטוח יהיה לכך צורך, שלילית מכמה סיבות. ראשית כל על מנת להצליח בפסיכומטרי יש להיות ממוקדים מבחינה פסיכולוגית, כלומר לדעת שצריך ציון מסוים ולעשות הכול כדי להגיע אליו. כאשר לא יודעים מה היעד נוטים להיות יותר שאננים, פחות ממוקדים וכך התוצאות פחות טובות. בנוסף לא פעם קורה שאנשים משקיעים זמן רב בלימודי פסיכומטרי, סובלים תקופה ארוכה, משלמים כסף רב ובסוף מגלים שהתחום שברצונם ללמוד כלל לא מחייב ציון פסיכומטרי, אלא ניתן להסתפק במבחנים ונתונים אחרים.

אוטודידקט

לימודים גבוהים הם נורמה חברתית. כיום ברור לכולם שאחרי הצבא יש טווח של 5 שנים בהם מצופה להיכנס למוסד של השכלה גבוהה. אנשים תופשים לימודים גבוהים כצעד הכרחי לטובת הצלחה בחיים. אנשים שעוקפים תחנה זו לרוב נצפים בעין עקומה, למרות שאין זה מוצדק. השכלה גבוהה אינם מתאימים לכל אחד, יש אנשים שקשה להם לשבת וללמוד, הם מאבדים ריכוז, אך מצד שני הם מאוד אוטודידקטים, כלומר הם כן בעלי עניין בתחומים רבים ואת הפערים הם משלימים ע"י לימוד עצמי. לרוב אנשים אלו מאוד איכותיים ועל כן חבל שמקום עבודה יפסול אותם מראש.

בחירה מחודשת

הרבה אנשים נכנעים ללחץ החברתי ונגשים ללמוד מקצוע גם כשהם אינם סגורים לגמרי על הבחירה שלהם. לאחר 3 שנים הם מוצאים את עצמם אומנם עם תואר ביד אבל עם אותה הרגשה שליוותה אותם לפני תחילת תקופת הלימודים, כלומר מבולבלים ומחפשים את דרכם. יש אנשים כגון מיכל צפיר שברור להם מהו יעדם, מיכל צפיר יודעת שהיא שחקנית בנשמתה ועל כן הנתיב מואר לה. אך מי שמבולבל במיוחד לאחר שכבר השלים תואר, עתיד למצוא את עצמו חוזר לנקודה הבסיסית בה עליו לשוב ולחזור אל ספסל הלימודים לטובת הליך לימודי חדש, בתקווה שהפעם יענה על הציפיות.